top of page

עיראק אחרי הפלת צאדם חוסיין ועליית דאעש – לקחים לרצועת עזה ליום שאחרי המלחמה עם החמאס (28.12.2023)

במסמך זה אנו מסכמים את עיקרי הוובינר שקיימנו בנושא עיראק ולקחים למלחמה בחמאס. אחרי רקע על הסכסוך בעיראק, נציג את עיקרי המסקנות לגבי הכשלונות וההצלחות המרכזיים של הכיבוש האמריקאי ונסכם מה ניתן ללמוד מהנסיון האמריקאי בעיראק לגבי המלחמה של ישראל בחמאס.


רקע

בשנת 2003 יצאה ארצות הברית בתמיכת קואליציית מדינות למלחמה בעיראק, כדי להפיל את שלטונו הדיקטטורי של צאדם חוסיין. במהלך המלחמה כבשו האמריקאים את עיראק, בכיבוש שנמשך עד לשנת 2011. לאחר מכן נשלטה עיראק בידי מנהיגות עיראקית אך בשל קשיים ביישום תהליכי דמוקרטיזציה ונוכח הדרה של קבוצות מרכזיות בחברה העיראקית, סבל האיזור כולו מאי-יציבות משמעותית, שתרמה גם לפרוץ מלחמת האזרחים בסוריה ולעליית ארגון ״המדינה האיסלאמית״ (דאעש) ב-2014. הארגון התפשט וכבש שטחים נרחבים מעירק, עד למלחמת הנגד בו בידי כוחות מקומיים, שנתמכו על ידי ארה״ב, רוסיה ומדינות האיזור, ששיאה בקרב על העיר מוסול ב-2017.

להלן סיכום התובנות שעלו בשיח המומחים שקיים פורום היום שאחרי המלחמה בשיתוף עם אילמ״א, בהשתתפות פרופ׳ אמציה ברעם, ד״ר אלישבע מכליס וד״ר רונן זיידל.


הקלטת המפגש המלא:



 

הכשלונות וההצלחות המרכזיים של הכיבוש האמריקאי

בראשית הכיבוש האמריקאי, ובניגוד לעצות שקיבלו, הדיחו האמריקאים מתפקידיהם את כל מי שהיה חבר במפלגת הבעת׳ (מפלגתו של צאדם חוסיין). הנסיון האמריקאי לדה-בעת׳יפיקציה של עיראק הוביל גם להחלטה לא לאפשר למי שהיה חבר בעת׳, לא משנה באיזו דרגה, לקבל תפקיד במשטר החדש. מכיוון שעיראק של חוסיין היתה דיקטטורה, שלא אפשרה לאנשים לקבל תפקיד ציבורי כלשהו (כולל מורה בבית ספר) אם הם לא השתייכו למפלגת הבעת׳, משמעות ההחלטה האמריקאית היתה לא רק פירוק הצבא העירקי וכל מנגנוני השלטון, אלא גם הרס של השרות הציבורי.

למהלכים הללו היו שתי תוצאות הרסניות. האחת, ממדינה מתפקדת ובעלת צבא שמגן על גבולותיה ושומר על הסדר הציבורי (גם אם במחיר דיכוי גילויי התנגדות נגד חוסיין), עיראק הפכה למדינה מפורקת, ללא מנגנונים שיכולים לספק שרותי חינוך ובריאות, לשמור על הסדר הציבורי, לשקם את המדינה לאחר המלחמה ולהגן על המדינה מפני כוחות עוינים. השנייה, הפיטורים ההמוניים שכפו האמריקאים שלחו לביתם המוני עיראקים, שגם כבודם וגם פרנסתם נפגעו קשות. החיילים והקצינים מביניהם גם פרשו לביתם חמושים והם היוו את הבסיס לאל-קאעדה ולדאעש.

ב-2005 החלו האמריקאים בנסיון להפוך את עיראק לדמוקרטיה. לצורף כך הם ניסו לגייס את כל הגורמים – הסונים (שהחזיקו בשלטון בימי חוסיין), השיעים והכורדים. אך בשביל מרבית הסונים, שאיבדו את השלטון, את הכבוד ואת הפרנסה שנתיים קודם, זה כבר היה מאוחר מידי, ורבים מביניהם החרימו את התהליך הפוליטי הזה.

טעות נוספת של ארה״ב בכיבוש עיראק היתה שהיא התנהלה בעיראק לא על בסיס החלטת מועצת הבטחון של האו״ם. חוסר הלגיטימציה הבינלאומי הקשה מאד על ארה״ב.

למרות שהיתה אופוזיציה למנגנוני השלטון שארה״ב הקימה בעיראק, עיראקים רבים שיתפו פעולה עם המשטר, בין היתר מכיוון שהאמריקאים הוכיחו שהם מעוניינים לשקם את עיראק מבחינה כלכלית ולהגן על העיראקים מפני כוחות האופוזיציה, שפעלו באופן טרוריסטי נגד האוכלוסיה העיראקית ונגד התשתיות במדינה. בנוסף, היתה הבנה שהרדיקליזציה הפנימית – פעילות דאעש ואל-קאעדה – מסוכנת לעיראק. הבנה זו היתה הבסיס ליצירת קואליציה פנימית לשחרור העיר מוסול מדאעש ולשיתוף פעולה עם מדינות שונות, ובראשן ארה״ב, במלחמה שהביאה לחיסול דאעש בעירק ולשחרור מוסול.

 

מה ניתן ללמוד מהנסיון האמריקאי בעיראק לגבי המלחמה של ישראל בחמאס?

·      על ישראל לקבל לגיטימציה בינלאומית למלחמה בחמאס ורצוי שלא היא תנהל את רצועת עזה בתקופת המעבר עד לשלטון עצמי של הפלסטינים, אלא ארגון מטעם קואליציה של מספר מדינות.

·      גם ברצועת עזה, כדי לקבל תפקיד ציבורי צריך להיות חבר חמאס, ולכן הדחה של כל חברי חמאס מתפקידיהם תוביל לכאוס ברצועת עזה ולסכנה גדולה להופעה של מיליציות חמושות, שיפעלו גם נגד האוכלוסיה המקומית וגם נגד ישראל. במקום זאת, צריך להגדיר תנאים בהם מקומיים יוכלו להשתלב במערכות השלטון, גם אם היו חברי חמאס, ובראשם התפרקות מנשק והצהרה על נטישת דרכו של החמאס.

·      ההנהגה שתחליף את הנהגת חמאס צריכה להיות מורכבת מאנשים שמקובלים על המקומיים ונתפסים כישרים וכמוכנים לפעול למען רצועת עזה ותושביה. באופן דומה, הכוח הצבאי-משטרתי שיפעל ברצועה בתום הלחימה צריך להצטייר כפועל למען העזתיים. לכן זה לא יכול להיות כוח ישראלי.

·      יש לדאוג לבטחון התושבים – גם לבטחון הפיזי, נגד כוחות טרור שסביר שיהיו ברצועה גם בתום הלחימה, וגם לתנאי קיום בסיסיים.

·      יש לדאוג למערכת חינוך שתחנך לשלום ולשגשוג. במקביל לתהליך הפוליטי יש לחשוב על סוגיות עומק של חינוך וזהות. איך מחנכים? מי מחנך? בסוגיית הזהות, צריך לתת את הדעת למנהיגות הדתית ולמתן מקום של כבוד לאתוס אסלאמי נוכח השייכות הדתית הבולטת של האוכלוסייה המקומית.

·      שיקום עולה כסף רב – על ישראל למנוע מצב בו עלות השיקום נופלת רק, או בעיקר, עליה.


להורדת המסמך:

 


פוסט וובינר עיראק
.pdf
הורידו את PDF • 105KB

 

 

 

 

 

 

 

219 צפיות0 תגובות

תגובות


bottom of page