קריסת הבזק של משטר אסד הגיעה בהפתעה ומוקדם מאוד לדעת מה יקרה בסוריה, מדינה שנמצאת כבר 13 שנים במלחמה פנימית. מה שברור כבר כעת הוא שמאז ה-7.10.2023 המזרח התיכון נמצא בתקופה של שינויים גדולים, של סיכונים ושל סיכויים. התקופה הנוכחית פותחת הזדמנויות שלא שיערנו ועלינו לשלב בין ידע ונסיון לבין נכונות לחשוב מחוץ לקופסה, בין צניעות ביחס ליכולת שלנו לחזות, לא כל שכן לשלוט, בהתרחשויות, לבין דמיון פוליטי ביחס למזרח התיכון שישראל יכולה לשגשג בו.
אי אפשר לחזות אירועים ספציפיים וגם לא איך כל דבר ישפיע על בטחון מדינת ישראל. אבל יש כמה תובנות שיכולות להנחות אותנו גם בתקופה הסוערת הזו:
הראשונה, מפת הצירים. שני הצירים העיקריים במזרח התיכון מאז קריסת ארגון המדינה האיסלאמית לפני כמה שנים היו הציר האיראני-שיעי-ג׳יהאדיסטי והציר הסוני-מתון-פרו מערבי. אמנם המשטר האיראני לא היה היחיד שחלם על אימפריה מוסלמית ברחבי העולם – גם ארגון האחים המוסלמים, ארגון אל-קאעדה וארגון המדינה האסלאמית מפנטזים על כך. אבל בשנים האחרונות היו שיתופי פעולה, מימון ותמיכה בין המשטר האיראני-שיעי לבין קבוצות סוניות-ג'יהאדיסטיות. חמאס הוא כמובן דוגמא מרכזית לכך, אבל לא היחידה.
הפלת משטר אסד על ידי מורדים, שחלקם שייכים לקבוצות סוניות-ג׳יהאדיסטיות וחלקם נתמכים על ידי טורקיה, מעלה את השאלה האם המזרח התיכון עובר לדינמיקה תלת-צירית: הציר האיראני-שיעי, שנחלש מאד בעקבות הפגיעה הקשה בחמאס, בחזבאללה ועכשיו בסוריה, הציר הסוני-ג׳יהאדיסטי והציר הסוני-מתון, שמאוים הן על ידי הג׳יהאדיסטים הסונים והן על ידי הג׳יהאדיסטים השיעים.
בלי קשר לשאלה אם הדינמיקה תהיה דו או תלת-צירית, אין ספק שהאינטרס הישראלי הוא לייצב, לחזק ולהרחיב את הציר המתון, שמשתף פעולה בין רכיביו כדי להשיג יציבות, ביטחון ושגשוג. אחת השאלות בהקשר זה היא האם לבנון, סוריה והפלסטינים יהיו בסופו של דבר חלק מהציר המתון או חלק מהציר/ים הג׳יהאדיסטי/ם. היכולת של ישראל להשפיע על כך נעה בין במידה מועטה מאוד – במקרה של סוריה, לבין במידה רבה מאוד – במקרה של הפלסטינים.
מה שמוביל אותנו לתובנה השניה – חיבור הפלסטינים לציר המתון חיוני גם ליציבותו של הציר המתון עצמו. דעת הקהל במדינות הערביות שמשתייכות לציר המתון, מאוד פרו-פלסטינית. לכן המשך הסכסוך הישראלי-פלסטיני, שמלבה דעת קהל אנטי-ישראלית במדינות ערב, לא רק מקשה על חיזוק היחסים בין מדינות אלו לבין ישראל, אלא גם מאיים על יציבות המשטרים במדינות אלו. אין לטעות, חיבור הפלסטינים לברית המתונים לא יהיה קל, אך זהו אינטרס ישראלי ראשון במעלה.
כדי לחבר את הפלסטינים לציר המתון על מדינת ישראל לפעול בשני מישורים: להבטיח שמנגנוני השלטון הפלסטיניים ברצועת עזה וביהודה ושומרון יהיו מתונים ולא ג'יהאדיסטיים, ולהבטיח לציבור הפלסטיני אופק של עצמאות, ביטחון ושגשוג, או במילים אחרות – אופק של מדינה פלסטינית עצמאית ומפורזת שמתקיימת בביטחון לצד מדינת ישראל. את הדרך למימוש אופק זה יש לסלול על ידי מעורבות של ישראל ושל מדינות האזור המתונות בכל התהליכים שקשורים בבניית מנגנוני השלטון הפלסטיני. זאת כדי להבטיח שהשלטון לא יהיה ג'יהאדיסטי, שמערכת החינוך תעבור דה-רדיקליזציה ודה-חמאסיזציה ושהמדינה הפלסטינית תהיה מפורזת.
התובנה השלישית היא החשיבות של מוסדות אזוריים לשיתוף פעולה. טורקיה, שמעמדה במזרח התיכון התחזק בעקבות נפילת משטר אסד, היא לא איראן החדשה מבחינת האיום על ישראל, בין השאר כיוון שהיא חברה בנאט״ו. נאט״ו היא ברית המדינות הצפון אטלנטיות, שנוצרה אחרי מלחמת העולם השניה, על רקע המאבק בין הגוש הסובייטי והגוש המערבי. גם היום לנאט״ו תפקיד חשוב בדינמיקה האירופאית והגלובלית. היותה של טורקיה חברה בנאט״ו היא נכס בטחוני ומדיני עבורה ולכן גורם ממתן ומרסן. זו מערכת אינטרסים שאפשר להשתמש בה. ולכן האינטרס הישראלי הוא ליצור מוסדות לשיתוף פעולה אזורי במזרח התיכון. מוסדות הם מערכות שמארגנות את היחסים בתוך מדינות או בין מדינות, חרף חילופי הנהגות. הדרך היחידה להבטיח בטחון ויציבות – תנאים הכרחיים לשגשוג – לאורך זמן היא באמצעות מוסדות.
לסיכום –ההפתעה גדולה. התמונה מורכבת. לצד צניעות חייבים חזון, והוא זה שצריך להכתיב את פעולות ישראל. יש לנו שותפים, יש עם מי לעבוד ויש דרך להבטיח את הבטחון, היציבות והשגשוג של מדינת ישראל.
להצטרפות לקבוצות העדכונים של האינטרס הישראלי - ברית בטחון אזורית והרשמה לאירועים שלנו:
מאמר מעניין וחשוב לקריאה.
לטעמי ב-7.10 קרסה קונספציית ה״וילה בג׳ונגל״ שאומרת עם לבדד ישכון, עם גדרות גבוהים.
האלטרנטיבה היא דוקטרינת ״קיר הברזל״ כפי שניסח ז׳בוטינסקי - להכות את שמנסה לחסל אותנו, ולשתף פעולה עם מי שמקבל אותנו.
מאז 7.10 כוחות הביטחון עשו ועדיין עושים עבודה לא רעה בלהכות את מי שמנסה לחסל אותנו. צריך להשלים את זה עם הושטת יד למי שמקבל אותנו - כלומר ברית אזורית עם הציר הסוני המתון, שצריך אותנו ושאנחנו צריכים אותו. ובפרט, עזה ויו״ש צריכים להיות פרוקסי של ערב הסעודית ולא של איראן.
המסר הוא בדיוק הפוך!!! כל "מדינה" מזרח תיכונית היא זמנית בלבד, הגבולות הם זמניים, כל הסדר עתידו לקרוס, כל אפשרות שלנו לשלוט באירועים היא נמוכה מאוד! עלינו לדאוג לעצמנו בכוח קשה ובעומקים אסטרטגיים.