ביום 21.5.2024 קיימנו אירוע חירום בעקבות הודעת התובע של בית הדין הפלילי בהאג על הגשת בקשה לבית הדין למעצרם של בכירי חמאס, סינוואר, דף והנייה, וכן ראש הממשלה נתניהו ושר הבטחון גלנט. באירוע השתתפו מומחים למשפט בינלאומי – ד״ר טל מימרן (המכללה האקדמית צפת), ד״ר יהלי שרשבסקי (אוניברסיטת חיפה), ופרופ׳ עמיחי כהן (הקריה האקדמית אונו והמכון הישראלי לדמוקרטיה).
עיקרי הדברים:
· למדינת ישראל יש דרך משפטית (הקמת ועדת חקירה) ודרך מדינית להתמודד עם הצווים וההליך. הדרך המדינית כוללת את קבלת עסקת ביידן שמונחת על השולחן, ומבטיחה את החזרת החטופים, הפסקת הלחימה, הסדרה בצפון, מעטפת ביטחונית מורחבת של ארה"ב ומדינות האזור נגד איראן ונורמליזציה עם סעודיה כחלק מברית אזורית המבטיחה את האינטרס הישראלי.
· יש שתי דרכים עיקריות להתמודד עם הצווים:
1. עקרון המשלימות (סעיף 19 לחוקת בית הדין): אם מתקיים הליך פלילי בישראל, יכול לייתר הדיון בבית הדין. יודגש כי הדיון בבג״ץ בנושא הסיוע ההומניטרי לא עוזר כאן, כי זה לא הליך פלילי, אבל הקמת ועדת חקירה יכולה לעזור, כי היא דרך המלך בישראל להגשת אישום פלילי נגד אנשים בממשלה.
2. עקרון הבטחת האינטרסים של צדק (סעיף 53 לחוקת בית הדין): המטרה העליונה של בית הדין היא לקדם שלום ופיוס בין מדינות. אם ההליכים הפליליים בבית הדין יכולים להפריע להליך שלום אזורי, התובע יכול למשוך את הצווים או שזה ישפיע על ההחלטה של ערכאת קדם המשפט אם לקבל את בקשת התובע להוציא צווים.
· ברור שהאינטרס הישראלי הוא הליכה בדרך המדינית – זה יעזור לנתניהו ולגלנט מול בית הדין ובהמשך למדינת ישראל מול בית הדין הבינלאומי בצדק בהליכים לפי האמנה למניעת הפשע של השמדת עם, ויגן על חיילי צה״ל מהאשמות דומות בהמשך, ולא פחות חשוב – זה יבטיח את בטחון ישראל בכל מרחביה לדורות הבאים.
· לצערנו, הערכת שלושת המומחים היתה שהסיכוי שהממשלה הנוכחית תבחר בדרך זו נמוך, וסביר שהם יעדיפו לנצל את הצווים כדי לחזק התפיסה שכולם נגדנו, תפיסה שלטעמם משרת אותם פוליטית בארץ.
· זוהי האחריות שלנו כציבור לעשות כל שביכולתנו כדי שמקבלי ההחלטות בישראל יבטיחו את האינטרס הישראלי ולא כל אינטרס אחר.
לצפייה בהקלטת האירוע:
להלן סיכום סימולטני של הדברים.
הסבר על בית הדין הפלילי הבינלאומי
ד״ר טל מימרן:
בית הדין נוצר אחרי מלחמת העולם השניה והשואה שהבהירה שצריך בית משפט שישמור על: זכויות אדם, דיני לחימה ומשפט פלילי בינלאומי. בתקופת המלחמה הקרה לא היה ממש פעיל. רק אח״כ התחילה פריחה. ב-1998 נקבעה חוקת בית הדין – המכונה חוקת רומא, שהיתה הצעד המעשי הראשון להקמתו. אחרי שהצטרפו מספיק מדינות לאמנה ולהבטחת תחזוקה כלכלית, הוא הוקם כהבטחה לצדק אוניברסלי, סמכות שיפוט אוניברסלית, דין אחיד לכל המדינות, שוויון מפני החוק, צמצום הסבל שנגרם על ידי מדינות, צמצום סכסוכים בין מדינות, והחלשת כוח המדינות לטובת הפרטים. הוקם עם הרבה תמיכה בקהילה הבינלאומית.
ארה״ב וישראל היו מודאגות מהמתווה שהוקם על פיו וסוג הפשעים שהתכוון לעסוק בהם. הכי הדאיג את ישראל פשע שעוסק בהקמת יישובים בשטח של מדינה אחרת. הן אינן צד לאמנה.
בעשור הראשון בית הדין לא עמד בהבטחה. התנהלות לא יעילה כלכלית, בהבאה לדין וענישה, ותחושה של סלקטיביות לגבי מימוש סמכותו. התחיל לקבל מוניטין לבית דין לעניני קולוניות לשעבר, בעיקר אפריקה.
אחרי כעשור התחלף התובע בתובעת – בנסודה. בתקופתה בית הדין התחיל לעסוק בשטחים שבניהול הרש״פ.
לאחר מכן נכנס תובע חדש – כארים חאן, הוא התובע הנוכחי, שלקח כמשימה לנטרל את הסטיגמה שהוא מתמקד רק באוכלוסיות מסוימות. עסק ברוסיה - פעם ראשונה, והוציא צווי מאסר לפוטין ולאזרחים רוסים נוספים.
הצווים נגד ישראל אינם מפתיעים: ישראל חזק על הכוונת. חאן רגיש למגמות בינלאומיות, כמו דיגיטציה – הכניס מערכת להעלאת ראיות דיגיטליות. כל אחד יכול לצלם מה שנתפס בעיניו כפעולה בעייתית ולהעלות לבית הדין.
עד היום פועל תחת עננה של סלקטיביות באכיפת דין. המסע נגד ישראל הוא חלק ממסע התיקון של בית הדין.
למה יש הקבלה בין ישראל לחמאס
ד״ר יהלי שרשבסקי:
ההיבט המשפטי הפורמלי: סמכות השיפוט של בית הדין שמבוססת על סמכות שיפוט של פלסטין – האם היא מדינה? ערכאת קדם משפט קבעה ב 2014 שהיא מדינה לצורך חוקת רומא => יש סמכות שיפוט על הטריטוריה (פשעים שצה״ל ואחרים מבצעים בעזה) ועל פשעים שאזרחיה מבצעים (פשעי חמאס).
הפשעים שונים מאד בין חמאס וישראל.
דיון שהתנהל לגבי הבדל בין שני הצדדים: רצח עם, פשעים נגד האנושות, פשעי מלחמה. האחרונים מופרדים לפשעים שנוגעים לסכסוך בין לאומי או לא. התובע טוען שישראל בסכסוך שאינו בינלאומי עם חמאס וגם בסכסוך בינלאומי עם מדינת פלסטין. וחמאס רק בסכסוך לא בינלאומי, כי הרש״פ נחשבת הממשלה של פלסטין, ולא חמאס. יש יותר פשעים במסגרת סכסוך בינלאומי – למשל, הרעבה, שימוש באזרחים להגנה.
רשימת הפשעים בהקשר של ביבי וגלנט הכל נגזרות של ההרעבה. גם הפשעים נגד האנושות. הכל קשור למניעת הסיוע. פשעים נגד האנושות יכולים לחול גם על חמאס.
היבט פוליטי: התובע לא היה חייב להוציא נגד ישראל וחמאס יחד. אבל בגלל שבית הדין חשוף לביקורת שלא נוגע בצפון הגלובלי, היה ברור שאם יוציאו לחמאס, יוציאו גם לישראל.
כבר שהתובעת ביקשה לפתוח בחקירה היא ציינה פשעים שרלוונטים לשני הצדדים.
מהו הפשע של הרעבה
פרופ׳ עמיחי כהן:
נושא החמאס מחוץ לענין במובן שזה לא משפיע על חמאס בהמשך פעילותו בהפרת הדין. גם התובע יודע שההשפעה העיקרית של פעולתו היא על ישראל.
הבקשות לצווי מעצר לרבות ההסברים של וועדת המומחים שנילווים להם, לא שכנעו שהקייס כאן היה מתאים כדי לפתוח בהליך. זה לא אומר שלא היו הפרות מצד ישראל. אבל לפתוח בנושא ההרעבה, זו החלטה שמשפטית היא בעייתית מאד. יתכן ששרתה מטרה פוליטית. כי זה משחרר את התובע מהשפעות ארועים קודמים בהיסטוריה שלגביהם לא היתה העמדה לדין. הטענה היא שנשללו מזון, מים ותרופות מקבוצה מאד גדולה של אזרחים. זה לא קרה בפלוג׳ה ומוסול עליהם לא היתה העמדה לדין.
האם זה הסיפור המרכזי ברצועת עזה? כדי להראות הרעבה צריך להראות סדר זמנים ברור: החלטה מדינית, מניעת מעבר מזון, ותוצאות – רעב. אין לו את כל הבסיס העובדתי, אבל נראה לו קייס חלש. היו מעט אמירות ממש מתחילת המלחמה 7-8.10, יש מגבלות על מעבר מזון, שהלכו והוקלו בהדרגה. מאד מורכב להוכיח את זה. הרעבה זה לא ארוע (כמו למשל הפצצה לא מידתית). הרעבה זה משהו מתמשך.
שאלת היקף האחריות של ישראל, היא שאלת יסוד. אי אפשר להגדיר שמשהו לא ניתן, בלי שברור מה ישראל היתה אמורה לתת. בסיס מאד חלש לטענות נגד ישראל. לא ברור מה לפי דעת בית הדין ישראל היתה חייבת לתת ב 7.10.
הבחירה לתבוע על נושא ההרעבה שהיא הכי מורכבת מכל המלחמה, בעיניו החלטה מאד בעייתית.
מה צפוי לקרות ואיך ישפיעו מעשי חקירה של ישראל
ד״ר שרשבסקי:
יהלי: רוב הסיכויים שגם הצווים נגד ישראל ישארו סימבולים. לא סביר שנראה משפט נגד ביבי וגלנט.
למה הרעבה: לא היתה ידיעה בהתחלת המלחמה שפעולות ישראל יובילו להרעבה. יש הגיון פוליטי לבחור בהרעבה כי:
1. בניגוד לווכוחים על פעולות צבאיות ספציפיות, הסיוע ההומניטרי זכה להכי הרבה ביקורת וסומן כבעיה בהתנהגות הישראלית.
2. בניגוד לפעולות הצבא שנחקרות על ידי המדינה (גם עולה מהתגובה ל ICJ), נדיר מאד שמדינה חוקרת חקירה פלילית את פעילות הממשלה. ולכן עקרון המשלימות לא מתקיים בנושא ההרעבה. המשלימות צריך להיות באותו סוג פרוצדורה – במקרה הזה משפט פלילי. ולכן העתירה בבג״צ לא רלוונטי.
מה כן אפשר לעשות: ועדת חקירה, כי היא יכולה להמליץ על משפט פלילי.
או לפנות ל ICC ולומר שבישראל מתקיימת חקירה פלילית בנושא זה, ולכן ICC צריך למשוך הצווים. הסיכוי שמקבלי ההחלטות יסכימו ללכת בכיוון הזה, מאד נמוך. סעיף 19 לחוקת רומא.
3. לא יהיה קל להוכיח את הפשע, ולכן צו המעצר הוא העיקר ויש לו משמעות דרמטית.
לא כל משפט פלילי דורש מעצר, למה מעצר כאן? סעיף 58 שמונה את העילות למעצר ב ICC, 5 סיבות למעצר, שאחת מהן כדי לעצור את המשך קיום הפשע. עכשיו יש סיוע מוגבר ולכן אין צורך בצו. אבל יש שתי סיבות נוספות רלוונטיות: חשש לשיבוש הליכים וחשש שהנאשם לא יתייצב לפני בית הדין. תקדים: קניה, הנשיא לא נעצר, התקיימו הליכים ללא צו מעצר.
מה הרלבנטיות של האפיק המדיני להליכים?
ד״ר שרשבסקי:
אין רלוונטיות עמוקה בין פרויקט הדגל של הפורום לבין מה שקורה בהאג. גם אם עכשיו נגיע להסכם אזורי, הפסקת לחימה וכו, זה יכול למנוע צווים עתידיים אבל לא להשפיע על דברים שכבר התרחשו.
האם קבלת עסקת ביידן יכולה לגרום לתובע למשוך את הצווים, וכנ״ל לגבי ה ICJ?
לגבי התובע – אין סיכוי. אבל זה יכול להשפיע על ערכאת קדם המשפט.
מאד יוצא דופן לפרסם את בקשת הצווים ואת חוות דעת המומחים.
יש לחץ גדול מאד על ערכת הקדם משפט. ולכן לישראל יש אפשרות להשפיע על ידי פעולותיה. אבל הסיכוי שמקבלי ההחלטות בישראל יעשו זאת, נמוך מאד.
ד״ר מימרן:
לכאורה, אם יש צו מעצר אז מבחינת התובע העבירה התגבשה ומה שקורה מעכשיו לא צריך להשפיע.
אבל סעיף 53 לחוקת בית הדין עוסק באינטרסים של צדק – המטרה העליוניה היא לקדם שלום ופיוס בין מדינות. אם הליכים פליליים יכולים להפריע להליך שלום אזורי, זה יכול לגרום לתובע לחזור בו.
קולומביה – בחנו אפשרות העמדה לדין. קולומביה הקימה ועדות אמת ופיוס, חתמה על הסכם שלום (הנשיא הנוכחי היה בגרילה). הטרוריסטים שוקמו והצטרפו למערכת הפוליטית. מבחינת ICC הוחלט לעצור את התהליך נגד קולומביה בגלל פעולותיה.
לכן אם תהיה הפסקת לחימה + מהלך אזורי רחב, יתכן שיעצר התהליך הפלילי.
אבל הממשלה תעדיף לנצל את המצב לסיבות פנימיות ותקצין את עמדותיה, ולא תנצל כדי לשפר את המצב הבינלאומי.
פרופ׳ כהן:
האם מתייחסים לבית הדין על הבסיס המשפטי או כסוגיה פוליטית.
למשל, הסיכוי שיעמידו לדין את ביבי וגלנט (שהם ישבו למשפט בהאג) הוא לא גבוה. אבל ההשלכות על מדינת ישראל על עצם הבקשה להוצאת הצווים, רחבות בהרבה מזה. ישראל לא יכולה להרשות לעצמו להיות בחברת מדינות כמו סודן ואחרות. (הבעיה המשפטית של ישראל היא הערעור על המשלימות ועל כך שישראל לא יכולה לשפוט את עצמה. זה מסוכן ויכול להוביל להרבה תביעות נגד ישראל).
אם חושבים על ההשלכות הפוליטיות צריך לחשוב על הדברים הבאים:
1. סוגית ועדת חקירה, מעבר לשאלה אם עונה על עקרון המשלימות (לדעתו פותר את בעית המשלימות, כי ככה חוקרים דרג מדיני), יש נסיון לשכנע שאנחנו מכבדים את המשפט הבינלאומי
2. אם אנחנו במהלך שלם בינלאומי לפתרון כולל לסכסוך זה בוודאי ישפיע על מעמדה של ישראל, ופחות חשוב מה בדיוק התובע יעשה. זה כלי פוליטי להתמודד עם הבקשה לצווי המעצר.
3. הסיכוי שהממשלה הנוכחית תעשה זאת נמוך מאד, ובמקום זאת ינצלו מה שקרה כדי לחזק התפיסה שיש איום בינלאומי, כולם נגדנו.
יש שאלה פוליטית פנימית. נניח שהממשלה תתחלף, מה תהיה העמדה הפוליטית של מדינת ישראל ביחס לתביעה?
דיון בשאלות ותשובות
ד״ר שרשבסקי:
יהלי: רוב גדול של הציבור שמרגיש שנמצאים במלחמה צודקת של הגנה עצמית. אבל קורים דברים מאד קשים שדורשים גם טיפול פלילי. מה השפעת ההליכים הבינלאומיים על זה? הרקורד של ישראל כמי שנוקטת בהליכים משפטיים נגד פרטים שפועלים בלמלחמה, לא טוב.
הבחירה להתמקד בפשעים שמיוחסים לכלל הלוחמים, האפקט הפנימי ישפיע באופן שלילי על חקירה פנימית של תופעות לא תקינות שקרו. אבל צריך לגיטימציה ציבורית גדולה לתבוע על זה, ועכשיו יקרה ההיפך.
לעומת זאת, הליך שעסק בפשעי בריטניה במהלך המלחמה בעיראק, כן היה אפקטיבי. וגם בקולומביה.
כשישר מתחילים מהראש באופן שגורם אנטגניזם גדול כנגד בית הדין, דווקא מוריד הסיכוי שיהיו הליכים נגד דרגים נמוכים.
ד״ר מימרן:
לענין הסמכות: עקרון יסוד במשפט שאי אפשר להעביר זכות שאין. אם הרשפ מזמינה לחקור ביחס לשטחה, היא מעבירה סמכות שיפוט על רצועת עזה, ולא ברור שהיתה לרשפ סמכות כזו.
הרעבה: יכלו לבחור מטרות יותר פשוטות, כמו עקרון המידתיות. קשה להוכיח הרעבה. בצווים הגדרת רצועת עזה כשטח כבוש נעשית על פי חווד של מומחים ישראלים, שאין להם מידע על איפה צהל וכו.
הנרטיב הוא שההרעבה התחילה ב 2005 בעת ההתנתקות, ושהמגבלות שהוטלו כבר אז על המעברים הובילו לההרעבה.
אחריות של מצרים/רשפ: במשפט הפלילי שעוסק באחריות של יחידים ושל מדינות. זה שיש אחראי נוסף לא פותר אותנו.
פעולות צו 9 של חסימת המשאיות, מאד משמעותיות, כי למדינה חובה למנוע מאזרחים לפגוע באחריות של המדינה. ישראל היתה צריכה למנוע מאזרחים לחסום את משאיות הסיוע. אבל זה לא יעמוד ברף המחמיר של המשפט הפלילי הבינלאומי.
בג״צ עוסק בשאלת הסיוע ההומניטרי לרצועה בעקבות עתירה שהוגשה. בג״צ ביקש הבהרות. ולכן לא ברור למה התובע תבע. אולי תחרות הגמוניסטית בין בית הדין הפלילי לבין בית הדין הבינלאומי לצדק, שאמור לפסוק בקרוב.
מצב רב-מימדי: דרישות משפטיות בתוך ישראל, דרישות של מדינות אחרות מישראל כמו מצרים ואחרות, ודרישות בתי הדין הבינלאומיים.
חייבים להיות ממוקדים ולדעת מה רוצים. היינו עסוקים בריבים פנימיים לפני 7.10, וגם עכשיו ישראל בסטגנציה – דשדוש בלחימה, ותחושה של מוסדות בינלאומיים שיש כאן וואקום ולכן נכנסו. הממשלה חייבת שתהיה לה תכנית מדינית ברורה, כדי שהמוסדות הבינלאומיים לא יתערבו.
אנחנו בצומת קריטית, צריכים לבחור בין שתפ לבין עוינות, בין חיים להרס, בין אוטופיה לדיסטופיה.
מברך את הפורום, שמזכות יוזמות כמו שלכן נוכל לבחור נכון.
פרופ׳ כהן:
מאז ומתמיד יש סכנה בהליכים בינלאומיים: לא יתכן שנכבד כללים בזמן לחימה כי אנחנו מפחדים מהאג. אלו חייבים להיות ערכים פנימיים גם שלנו.
תופעה לא חדשה שראינו בסקרים לאורך כעשר שנים – יש זליגה בתפיסה הפנימית של למה חשוב המשפט הבינלאומי. וזה אתגר לנו להחזיר את הערכים הללו לציבור הישראלי.
יש פוליטיקה בקהילה הבינלאומית נגד ישראל, זה לא חדש, מאז בן גוריון. מה שחדש זה שהבריתות החזקות של מדינת ישראל שהגנו עליה בעולם הבינלאומית, נחלשו. וברגע שזה קרה אנחנו חשופים להליכים הבינלאומיים, שחלקם נגד ישראל.
*
הצטרפו לקבוצת העדכונים בווטסאפ שלנו. זה הלינק.
רוצים לשמוע עוד על איך מבטיחים את ברית הבטחון האזורית? אנו מקיימים אירועים רבים. לפרטים ולהרשמה: https://forms.gle/oqPWRSWAbetqs2zp6
כולנו חייבים להלחם עכשיו על בטחון ישראל. האחריות מוטלת על כל אחת ואחד מאיתנו – אם אין אני לי מי לי ואם לא עכשיו אימתי.
コメント