רקע
על רקע התעוררות הדיון בנושא שאלת ההכרה במדינה הפלסטינית – כאשר מצד אחד הנשיא ביידן כורך את ההכרה בה בתוכניתו המדינית, ומצד שני ראש הממשלה נתניהו טוען כי רק הוא ימנע את הקמתה, קיימנו ביום 25.1.2024 ובינר בשאלה מהו המעמד המשפטי-בינלאומי של ״מדינת פלסטין״, במה תלויה ההכרעה בשאלת ההכרה בה, ומהן החלטות מועצת הבטחון הרלבנטיות בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
משתתפים: פרופ׳ רובי סיבל, הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית.
מנחה: ד״ר רונית לוין-שנור, אוניברסיטת תל אביב.
הקלטת המפגש המלא:
סיכום המפגש
האו״ם מורכב מהעצרת הכללית: בה כל המדינות מיוצגות ומקבלות החלטות. לכל מדינה קול אחד. אין שום סמכויות ביצועיות לעצרת הכללית. אלו החלטות פוליטיות.
מנסחי מגילת האו״ם קבעו שהאו״ם לא מייצר משפט בינלאומי. הוא נקבע על ידי מדינות או אמנות או מנהג. יש לו רק גוף אחד ביצועי: מועצת הבטחון. שתפקידה למנוע מלחמת עולם שלישית. למנוע מצב בו מדינה תוכל לגרור את העולם למלחמת עולם. אם אפשר יהיה להתאחד נגד מדינה תוקפנית לפני שהיא מתחילה במלחמה, זה ימנע מלחמה. אבל זה לא יחול על מקימות האו״ם: ארה״ב, ברה״מ, בריטניה, צרפת וסין, ולהן זכות וטו. סך הכל ישנן 15 חברות במועצת הבטחון.
מועצת הבטחון לא קובעת את החוק הבינלאומי אבל יש לה סמכויות / שיניים. יכולה להטיל סנקציות על מדינות, ומדינות חייבות לציית לזה. מי שלא מצייתת, מפרה את המשפט הבינלאומי. אפשרות נוספת: אישור שימוש בכוח נגד מדינה שמסכנת את השלום העולמי או שביצעה תוקפנות. מועצת הבטחון נותנת אישור לשימוש בכוח נגד מדינה. הדבר נעשה נגד צפון קוראה, עיראק (אחרי ההתקפה של עיראק על כווית). במלחמת המפרץ הראשונה ארה״ב גייסה קואליציה בינלאומית למלחמה נגד עיראק, כולל ממדינות ערב. זאת נעשה לפי פרק 7 למגילת האו״ם. רק אם מועצת הבטחון מכריזה שהיא פועלת לפי פרק 7 או שיש תוקפנות או שיש סכנה לשלום העולמי ההחלטות שלה מחייבות.
מאז 1948 מועצת הבטחון לא הכריזה על נושא בסכסוך ישראל-ערב במסגרת פרק 7 או שיש תוקפנות או שיש סכנה לשלום העולמי. ארה״ב הודיעה שלא תאפשר החלטה כזו.
לכן, כל החלטות מועצת הבטחון בנושא שלנו עד היום אינן מחייבות. הן רק המלצות אבל חלקן זכו לאחר מכן להסכמה של ישראל ומדינות ערב. וכיון שהסכמנו, הן מחייבות אותנו.
החלטה חשובה: 242 אחרי מלחמת ששת הימים. הבסיס למודל של שטחים תמורת שלום. לראשונה דיברו על סיום הסכסוך (ולא רק שביתת נשק). (זה הבסיס לכל ההסכמים עד היום בין ישראל למדינות ערב וגם ליוזמת השלום הסעודית.)
הפלסטינים או מדינה פלסטינית לא מוזכרים בהחלטה 242 וההנחה היתה שהגדה המערבית תחזור לירדן תמורת הסכם שלום עם ישראל. מאז ירדן וויתרה על כל דרישה לגבי הגדה. לא וויתרו על מעמד במזרח ירושלים (הם שלטו פעם במדינה, ערב הסעודית, וגורשו). ירדן וויתרה, מעמד אש״פ התחזק.
מעמד של מדינה משקיפה: היום לרשות הפלסטינית מעמד של מדינה משקיפה באו״ם, אבל לא מדינה חברה באו״ם. לא היה רוב במועצת הבטחון לכך. העצרת הכללית ניסחה את המעמד שלהם – בהתחלה היה רש״פ, וכיום נקרא ״מדינת פלסטין״ והוא במעמד (סטטוס) של מדינה משקיפה (אבל לא מדינה משקיפה). הוותיקן היא מדינה משקיפה.
תנאים למדינה במשפט הבינלאומי והתקיימותם:
1. אוכלוסיה קבועה (יש לפלסטינים).
2. שטח מוגדר. זה בעייתי. האם צריך גבולות מוסכמים? כשישראל ביקשה להתקבל לאו״ם, מדינות ערב טענו שישראל לא מדינה כי אין לה גבול מוסכם, היו רק גבולות שביתת נשק. נציג ארה״ב אמר שמספיק להגיד איפה הם על המפה, לא חייבים גבולות מוסכמים. לגבי פלסטין, גם הפלסטינים מעורפלים לגבי זה. בשלב ראשון מוכנים להסתפק בגבולות 67, אבל לא אמרו שזה הגבול. חמאס אומר שכל פלסטינה שלהם.
3. ממשלה אפקטיבית שמושלת בפועל. כלומר שלא כפופה משפטית למדינה אחרת. מה לגבי פלסטין? אפשר להתווכח. יש נשיא, אסיפה כללית, בתי משפט, צבא. האם הם שולטים? על שטח A בגדה המערבית כן. אך הפיקוח על הגבולות, התקשורת, מרחב אווירי וכו׳ בידי ישראל.
4. אפשרות קיום יחסי חוץ – חילופי שגרירים, אמנות בינלאומיות. למרות שהפלסטינים התחייבו בהסכם אוסלו לא לקיים יחסי חוץ, הם עושים את זה. כאן אין מחלוקת, הם עומדים בפועל בתנאי הזה.
איך ניתן לקבוע האם פלסטין היא מדינה או לא? ישראל, ארה״ב והרבה מדינות מערביות לא מכירות בהם כמדינה.
אבל, ישראל היתה קיימת גם כשהרבה מדינות ערב לא הכירו בה. כלומר, פלסטין היא מדינה גם אם ישראל ואפילו ארה״ב לא יכירו בה.
בהסכמי אוסלו לא אמרו שתקום מדינה פלסטינית.
אם מועצת הבטחון היתה מאשרת את חברות מדינת פלסטין באו״ם, הרבה מדינות היו מכירות בפלסטין כמדינה.
החלטות רלוונטיות נוספות של מועצת הבטחון:
החלטה שמזרח ירושלים היא שטח פלסטיני כבוש. הודענו שאנחנו לא מקבלים את ההחלטה.
החלטת מועצת הבטחון בנוגע למפת הדרכים – החלטה לגבי איך להתקדם (בלי טרור, הקפאת התנחלויות, אח״כ שתי מדינות). קיבלנו עם הסתייגויות. נשארה אות מתה.
מועצת הבטחון לא יכולה לקבוע גבולות. לפי החוק הבינלאומי זה חייב לקרות על ידי מו״מ ובהסכמה בין הצדדים.
הפלסטינים מקווים שמועצת הבטחון תפתור את הבעיה. אבל היא לא יכולה. אלא אם ארה״ב תסכים שמועצת הבטחון תקבע שישראל תוקפנית. כלומר, תכניס את ההחלטה תחת פרק 7 למגילה.
האם פרק 7 רלוונטי לסכסוך: החברות הקבועות צריכות להחליט שהיתה תוקפנות. הן נמנעו מזה לכל אורך הסכסוך, גם במלחמת יום כיפור. יכולים להחליט גם נגד חמאס, למרות שהוא ארגון טרור ולא מדינה (קיבלו נגד טליבן אחרי 9.11). יכולים להחליט שחמאס הוא ארגון טרור (עד כה לא החליטו זאת).
ההליך בבית הדין הבינלאומי לצדק בנוגע לחוקיות הכיבוש: העצרת הכללית ביקשה חוות דעת משפטית לגבי החוקיות של הכיבוש. מועצת בטחון מעולם לא דיברה על כיבוש לא חוקי, כי כיבוש בזמן מלחמה הוא כן חוקי. העצרת הכללית שואלת האם עכשיו הפך הכיבוש לבלתי חוקי כי נמשך כ״כ הרבה זמן. זה לא מחייב את ישראל (כי לא היתה צד להליך - מבחירתה) וגם לא את האו״ם.
שאלות ותשובות
אפשרי מצב שבו למדינה אין שליטה על חלק מהשטח שלה (פלסטין על רצועת עזה). ולכן הרצועה יכולה להיחשב כחלק מפלסטין, למרות שהרש״פ לא שולטת שם. חמאס לא הכריז על עצמו כמדינה. לפני 67 שני החלקים הללו לא היו מחוברים.
מועצת הבטחון לא צריכה לנמק את החלטותיה.
ב 1947 העצרת הכללית המליצה על הקמת מדינה יהודית וערבית בפלסטין. הישג עצום לישראל, פעם ראשונה שדיברו על מדינה יהודית (ולא רק על בית לאומי). ישראל קיבלה את ההמלצה. הפלסטינים ומדינות ערב דחו את ההחלטה. המועצה הפלסטינית פנתה לאום ודחתה את ההחלטה.
ביוזמה הסעודית נדרש שמזרח ירושלים תהיה חלק מהמדינה הפלסטינית.
כדי שהסכם יחזיק מעמד, לשני הצדדים צריך להיות רווח מההסכם.
אוסלו: המטרה היתה להקים רש״פ ואז להמשיך להסדר הסופי.
הצליח: יש רש״פ.
נכשל: לא הגענו להסדר סופי.
להורדת המסמך:
Kommentit